החד פסקתיים: כנף-אחת ונחש-רוטן

כנף-אחת ונחש-רוטן
בעולם ההוא ישנו ים גדול גדול, ועליו רשת של מעברים עשויים שיש לבן המתמשכים לעד. כנף-אחת ונחש- רוטן נמצאים לבדם בשממת המעברים. בשמיים מעליהם עננים לבנים, שחפים צורחים, וגשם דק שיורד מידי פעם ובוהק בשמש כאבנים יקרות. מסביבם רק הים וקירות השיש הלבן העצומים והמסתוריים שמי יודע מי הניחם שם ובאיזה עידן. המעברים צרים הם במקומות רבים, ובאחרים הם מתרחבים. מפותלים הם כמבוך גשרים משונה שאין יודע מה פשרו. בחודש הירח הגבוה יוצאים צעירי השבט מהכפר למירוץ הגדול. ולפעמים, אם אינם נזהרים מספיק, לעתים, מישהו נופל. כאשר ראה נחש-רוטן שידידו כנף-אחת מחליק על פיסת אצה שנדבקה אל השיש הבוהק ומלא הוורידים האפורים, תפס בידו וניסה לעצור את הנפילה האיומה, אולם במקום זאת, בזעקה, נפלו שניהם. הרחק הרחק נפלו, הרחק למטה, אל המים הגדולים הגועשים שם. המים קלטו את גופם בינות לקירות השיש הלבן האדירים, המכוסים אצות ואלמוגים, וידו הימנית של כנף אחת נשברה. אולם בהיותו לוחם צעיר שעמד זה מכבר במבחני הבגרות שלו, הכאב הפיסי לא הטרידו יתר על המידה. נחש-רוטן עז הנפש חזר להכרתו במהרה וניסה להתחיל לטפס בטרם יטבעו שניהם. אולם האצות החלקלקות לא הניחו להם לטפס על השיש, מה גם שידו השבורה של כנף-אחת לא הייתה מאפשרת לו ממילא. גם לו היו יכולים, מבט אחד מעלה אל הגבהים העצומים שאותם יש להעפיל, היה מייאש ביותר. כמקובל בין בני שבטו התקין עצמו נחש-רוטן אל השינה הגדולה, לוקח את הנשימות הקצרות והקצובות שלומד בטקסים. אולם כנף-אחת עצר בעדו. חכה. לקחו שניהם פיסת עשב ים וכרכו עצמם בה כדי להישאר צפים. וכך נרדמו בהדרגה, בתוך תנועותיו המחזוריות והמהפנטות של האוקיינוס חסר הגבולות. כאשר התעוררו כבר ירד הלילה, ורק הירח הזורח האיר את השיש הלבן והוורידי. והגאות שהגיעה גם כן, הרימה את השניים עמה עד שנמצאו כמעט בגובה פני האדמה ויכולים היו לטפס בקלות יחסית אל מפלס המעברים. נחש רוטן עלה ראשון ומשך אחריו את ידידו אתו. חזרו שניהם לכפר לפנות בוקר, נכנסים אל הכיכר הגדולה שהוקמה מעשב ים, עץ ואבן. ושימשה להם בית. נכנסו אל האוהל והלכו לישון. ומאז אנו מספרים את סיפורם כדי ללמד את הילדים הקטנים, כמוכם, מה לעשות כשנופלים אל הים.

little_sea_creature

כתוב/כתבי תגובה