33

1.
אחד הדברים שאין לי מושג כל כך איך עושים בכל הדבר הזה זה כל הלפרסם הזה.
זה מביך אותי ומוזר לי. בכלל כיוצא קיבוץ יש לי מבנה נפש אריסטוקרטי ביחס לכסף.
זה לא דבר שאני אמור להתאמץ עליו, כל צרכי הגשמיים אמורים להתמלא באופן אוטומטי
בזמן שאני הולך לבריכה. או להילחם במערכות ישראל או משהו.

אבל הקטע הזה שבו אני עובד לגמרי לבד, זה אומר שאני עושה את כל התפקידים. וזה אחד מהם.
חוץ מזה שאף פעם לא הייתי קיבוצניק אמיתי. וכולם ידעו את זה.
לא היה לי מספיק סיקוס מתחת לאצבעות של הרגליים.

אקיצר, ישבתי וחשבתי ואמרתי טוב אסינקה, תקשיב. זה נכון שאתה רק רוצה לבנות ת'אתרים שלך בשקט, וללמוד ת'קונג פו שלך וללכת לטייל באחו .אבל בוא, נעשה אתר. ובלוג שיהיה באתר, ופשוט תכתוב שם דברים. ונראה.

אמרתי אוקיי קול סכיזופרני בעל חזון. נעשה כדבריך.
וככה נהיה שאני כותב את הפוסט הזה עכשיו.

 

2.
לפני איזה זמן, בזמן שהייתי נכה וגרתי על סירה,
התחלתי בפרוייקט כתיבה של סיפורים קצרצרים.
אחד מהם הפך למחזה והביא כבוד לקבוצה ונחת לאמא.
הנה קצרצר אחר מהאוסף הזה:

הנחיריים של גבינדה
בגבינדה חוק הוא שאם הצליח מאן דהו להכניס אצבעותיו לנחיריה של גברת, הרי היא שייכת לו לנצח. כתוצאה מכך, הגברים הצעירים נוהגים להתאמן רבות על זריזות אצבעותיהם, ואילו הנשים נוהגות לחבוש אטמי אף מסוגננים, ולהתאמן על מהלכי התחמקות חינניים ומהירים. פעם כשביקר מוחמד עלי בגבינדה, הציגו בפניו אתגר לנסות ולגעת בראשה של הנסיכה. המתאגרף המהולל ניסה וניסה, במשך 15 סיבובים, עד שהתסכול גבר עליו והוא פלט קללה מיוזעת והפסיק. או אז ניגש אליו משרתה הערמומי עזיז, ותחב בתנועה אחת חלקה שתי אצבעות לנחיריו הרושפים.

 

Ali, with open nostrils
מוחמד עלי. אילוסטרציה.

השארת תגובה