הדבר במזוודה של הקולונל

 

הדבר במזוודה של הקולונל החל מסיוט שחלמתי לפני זמן רב. החלום הזה נשאר איתי, ואני הרגשתי שמשהו מעניין הולך לקרות איתו. בשלב מסויים אחר כך הוא הפך לסיפור קצר, ואז הגשתי אותו – בליווי מספר סצנות
שפיתחתי על בסיסו לפרוייקט נקודת פתיחה של עמותת קבוצת עבודה –
עמותה לפיתוח מחזאות ישראלית מקורית במימון מפעל הפיס.

הקולונל התקבל,
וזכה לפיתוח בליווי מקצועי מדהים
של יגאל זקס.

מאוחר יותר הוא זכה לעריכה מופתית של ניצן כהן
והגיעו שחקנים ברמה משוגעת לבצע הקראה מבויימת שלו
בערב בקפה תיאטרון של הקאמרי.

אינני יודע עוד לאן זה יתגלגל מכאן. נראה מה בא ליצירה הזו לעשות בעולם.


מתוך המחזה:

פרולוג
הנער : המזוודה של הקולונל שוכבת בדרך כלל על המיטה.
זה המקום שלה. מזיזים אותה כשצריך לנקות, או כשהולכים לישון, או כשעוברים דירה. אנחנו עכשיו בשיקאגו, אני חושב. או אולי בנברסקה. אני לא בטוח. עם כל הכדורים האלה שאנחנו לוקחים, קשה לדעת. רוב הזמן אני עף רחוק. לפעמים כשאני עף אני מוצא את עצמי חזרה במוצב תל קציר.
כשהגעתי לשם הייתי עדיין ילד. אנשים רעים הסתובבו אז בעמק, ולא היה כמעט מה לאכול. לא הייתי נחוץ שם במושבה. חשבתי שאם אני אהיה במיליציה אז אולי יגנו עלינו טוב יותר, או שלפחות אני אקבל נשק ואלמד להילחם. אחותי בכתה, אבל אבא שלי לחץ לי את היד. המגייס שלומי היה נלהב. הוא אמר שבקרוב העמק יהיה שלנו. אני זוכר שחשבתי שאני אחזור הביתה עם סוס וכאפיה.

אז גם עוד חלמתי על אילת.

 

כתוב/כתבי תגובה