קצרצרים – רוקי

רוקי 1 הוא אחד מסרטי אמנויות הלחימה שאני הכי אוהב. יש לזה כמה סיבות. קודם כל הוא פשוט סרט טוב. הוא כתוב טוב. יש בו דמויות טובות ואמינות. רואים שסילבסטר סטלון כתב שם מדם ליבו. אבל מה שהופך אותו לאחד מסרטי אמנויות הלחימה הטובים בכל הזמנים, לטעמי, זה כמה דברים יחודיים אחרים. ואולי היוצא דופן ביותר מביניהם הוא שרוקי 1 הוא סרט אמנויות לחימה שבו הגיבור לא מנצח בסוף את היריב שלו. הסוף כל כך מלא בתחושת ניצחון שאנשים נוטים בכלל לשכוח את זה. בלילה האחרון לפני יום התחרות, רוקי הולך לבקר בזירה הריקה ולאחר שהוא עושה שם סיבוב הוא מבין משהו. הוא חוזר הביתה לאדריאן ואומר לה שהוא לא מספיק טוב כדי לנצח את אפולו. עם כל האימונים שהוא עשה, זה לא מספיק. אפולו הוא מקצוען, אלוף העולם. רוקי לא באמת תחרות בשבילו. אפילו עם כל האימונים המדהימים שלו, עם כל ההשראה וכל זה. ואז הוא עושה דבר יפה, הוא משנה את המטרה שלו. הוא לא בא בשביל לנצח יותר את אפולו. הוא בא בשביל להצליח להישאר על הרגליים עד סוף הקרב. אם אני אצליח לעשות את זה, הוא אומר, אני אדע שאני לא סתם איזה אפס מהרחוב. שעשיתי משהו.

הדמות הזו היא דמות עם הבנה עצמית מעמיקה מאוד. היא מבינה את מה שחשוב לה באמת. היא עושה התאמות. התיקו שרוקי מצליח להוציא בקרב הראשון עם אפולו הוא נס. וכולם מתייחסים לזה כמו אל ניצחון. כולל אפולו עצמו. אבל רוקי לא רוצה קרב חוזר. מבחינתו הוא ניצח כי הוא הצליח להישאר על הרגליים עד הסוף. הסרט הזה מצליח לשים את הדגש על הניצחון האישי, הפנימי של אמן הלחימה.

תמונת הניצחון האיקונית של רוקי היא לא מהקרב עם אפולו, היא מראש המדרגות בסוף האימון שלו.

 

כתוב/כתבי תגובה